פרשת האזינו

הפרשה עוסקת בעיקרה בדברי תוכחה על עם ישראל בצורה של שירה.
אם נעיין בפרשה נוכל ללמוד כי עיקר התוכחה מופנית על אותם אנשים שסרים מדרכי ה' וכי הקב"ה "מושיט לנו את ידו" בכל עת צרה וצוקה שכתוב (ל"ב, ה'-ז') "שחת לו לא בניו מומם, דור עיקש ופתלתול... הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קניך הוא עשך ויכוננך... זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", אנו יודעים כי עם ישראל נקראים בניו של הקב"ה כל עוד הם הולכים בדרכו של ה' ואם לא, נקראים עבדים. בנוסף, כתוב "מומם", בכדי לומר כי המום בנו וממנו הוא בא ואין הקב"ה מענישנו ככה סתם. ועוד, כתוב "הלה' תגמלו זאת", שעם ישראל לא גומלים לקב"ה טובה תחת טובה אלא רעה וזאת אע"פ שהקב"ה גמלם לטובה שבהמשך כתוב "הלא הוא אביך קניך...", את הפסוק הנ"ל ניתן לחלק ל-4 חלוקות, הא'- אביך- שהקב"ה ברא את האדם, הב'- קניך- שהקב"ה קנה אותנו לעבדים בזה שגאל אותנו מעבדות מצרים, הג'- עשך- שהקב"ה נתן את שכינתו בתוכנו, הד'- ויכוננך- שהקב"ה הכין לנו את האופציה לזכות בחיי העולם הבא.
הפסוק הבא ("זכור ימות עולם") בא כנגד פסוק קודם, ז"א זכור ימות עולם- הם ששת ימי בראשית, עדות לבורא עולם שהוא היוצר וזה כנגד אביך, בינו שנות דור ודור- יתבונן האדם ויראה מה פעל ה' בשני דורות (דור היוצא ממצרים ודור רביעי הנכנס לארץ) ובהם יכיר כי הקב"ה קנך, שאל אביך ויגדך- תחקור את אביך שהם נביאיך ותראה כי הקב"ה השרה את שכינתו בעם ישראל, זקניך ויאמרו לך- תשאל את זקניך שהם חכמי ישראל והם יאמרו לך על הכנת הדבר ועל מושג של עולם הבא.
לסיום, ניתן ללמוד כי הקב"ה נותן לנו את הכלים בשביל לקיים את חוקו אך עדיין ממעשה משה רבינו שלא זכה להיכנס לארץ אנו נכונים לדעת כי על כל אחד ואחד מוטלת האחריות האישית למעשיו.

פרשת ניצבים-וילך

פרשת ניצבים

בסוף הפרשה ניתן למצוא את המסר המרכזי המכוון לכלל עם ישראל שכתוב (ל', י"א-י"ג) "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא... לא בשמים היא, לאמר מי יעלה לנו השמימה... ולא מעבר לים היא, לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים וכו'", בעיון מעמיק על הפסוקים הנ"ל נוכל ללמוד כי ישנם שני סוגי מניעה א. השגת ידיעת התורה עצמה ב. קיום המצוות. כנגד מניעת השגת ידיעת התורה אמר "ולא נפלאת היא" והוסיף כי "לא בשמים היא", ז"א משה עלה השמימה להביא לנו את התורה, לפיכך כנגד אותה מניעה של ידיעת התורה נאמר "לא בשמים היא", בנוסף, "ולא רחוקה היא" באה כנגד קיום המצוות והוסיף "ולא מעבר לים היא", ז"א הגם שמשה עלה השמימה והוריד את התורה נמנעה ממנו השגת קיום המצוות כגון מצוות התלויות בארץ כאשר היה סמוך לנהר הירדן טרם כניסת עם ישראל לארץ, לפיכך כנגד אותה מניעת קיום המצוות נאמר "ולא מעבר לים היא", שעם ישראל הגיע לארץ לקיים מצוותיה.

פרשת וילך

אם נעיין בתחילת הפרשה תעלה לנו שאלה מעניינת האם אדם טרם מותו מרגיש כי מלאו ימיו ושנותיו שהרי משה הכיר וידע כי הוא הולך למות?!
ניתן לענות (ע"פ הזוהר), כי ארבעים יום קודם הפטירה נשמת האדם הולכת ממנו ומבקרת במקום חנייתה במקום עליון אך עדיין מניין ידע משה בדיוק יום המיתה, הלא עד יום המיתה הם ארבעים יום? אלא משה רבינו ידע יום קיצו והכרה זו מושגת רק לגדולי עולם.
בנוסף, ניתן לענות כי הקב"ה ענה למשה כי הוא לא יעבור את הירדן ועתה הם סמוכים אליו.
ועוד, יכולים אנו לראות ממעשיו של משה המעידים על גדולתו שכתוב (ל"א, ג') "ה' אלוקיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד את הגויים האלה מלפניך...", הכפל במילים "הוא" מלמדים אותנו כי משה התכוון לנחמם על פטירתו, לפיכך מסר להם כי למרות שהגן וחסה עליהם בתפילתו במעשה העגל ובמרגלים, עתה ה' יעביר על מעשיהם וימחל להם ואליו יחזיקו טובה וכנגד מנהיגותו במלחמתם על שני מלכי האמורי סיחון ועוג אמר כי "הוא ישמיד את הגויים האלה מלפניך וירישתם", כי לא כוחו של משה עושה חיל אלא ה' הוא הלוחם.

פרשת כי תבוא

אם נעיין בפרשה בנושא הקללות והברכות נוכל ללמוד במקצת על החוקיות החלה במתן שכר ועונש.
בקריאה מעמיקה על הפסוק האחרון בקללות שכתוב (כ"ז, כ"ו) "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, ואמר כל העם אמן", לא יובן פשר המילים לעשות אותם?
ניתן לענות, כי אם עם ישראל היו צריכים לקיים את כל התורה גם במקרים שאין ידם משגת בכך, כגון בגלות, עם ישראל לא היה יכול לקיים את מצוות התלויות בארץ וכו', אזי הם היו מקוללים, לפיכך, כתוב בפסוק "לעשות אותם", מופנה למי שידו משגת לקיים מצוות ולא עושה.
ועוד, בעניין הברכות, אנו יכולים ללמוד כי בכדי להשיג חלק מהברכות או שפע מהם היא ע"י שמירת/עשיית המצוות אם זה מצוות לא תעשה או/ו מצוות עשה.
מצוות לא תעשה אנו מחויבים לשמור ע"מ שיישאר בנו צלם אלוקים וכך אומות העולם ירעדו מפנינו וגם נזכה לברכה בפרי בטננו שכתוב (כ"ח, ט'-י"א) "יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך, כי תשמור את מצוות ה' אלוקיך והלכת בדרכיו... וראו כל עמי הארץ... ויראו ממך... והותירך ה' לטובה בפרי בטנך...", אך בכדי להשיג שפע ברכות אנו מחויבים לעשות והעשייה היא ע"י קיום מצוות עשה שכתוב (כ"ח, י"ב-י"ג) "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעיתו... והלוית גויים רבים ואתה לא תלווה... ונתנך ה' לראש ולא לזנב... כי תשמע אל מצוות ה' אלוקיך אשר אנוכי מצווך היום לשמור ולעשות", מובטח לעם ישראל שפע ע"י קיום המצוות, ראשית אנו מחויבים לשמור ולקיים את מצוות לא תעשה ובד בבד גם לעשות ולקיים את מצוות העשה, שאם לא כן, כל המצוות של אדם העושה רק מצוות עשה ולא שומר על מצוות לא תעשה, שורה עליהם סטרא אחרא ואינה עושה פרי, לזה הקדים לומר לשמור ואז לעשות.

פרשת כי תצא

אם נעיין בתחילת הפרשה בנושא יציאת עם ישראל למלחמה על האויבים שכתוב (כ"א, י'-י"ד) "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאישה.." יעלו לנו כמה שאלות: א. הרי ברור לכל כי אדם היוצא למלחמה, הוא יוצא למלחמה על אויביו אז למה הוצרך לומר שהמלחמה על האויבים?
ב. למה מחד גיסא כתוב "אשת יפת תואר" ומאידך גיסא "וחשקת בה" שאפילו כעורה, לכאורה איזכור האישה כיפת תואר מיותרת?!
ג. אם נתעכב על פשר עניין בעילת אישה נוכריה כשאדם נמצא בקרב, לא יובן למה יש פה חוקיות והיתר לאותו אדם להתנהג כך? במיוחד כשאותו אדם עוסק בשליחות ה' שאז צריך להרבות הטהרה ולא בטומאה?!
ניתן לענות א. הכתוב חש לכך כי ביציאת עם ישראל למלחמה, הם ירוצו כדי שיהנו מדבר איסור, לזה בא הכתוב והתנה כי תהיה יציאתך למלחמה בשביל להינקם מאויביך שהם אויבי ה' ואם תעשה כן "ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו" שאם לא תקיים זאת כך, אינך מובטח כי ה' יתנם בידך.
ב. חז"ל אמרו כי בחטא אדם הראשון נשבו כמה נשמות יקרות ביד סטרא אחרא והם נשמות הגרים לפיכך, כשאותו אדם שעוסק בשליחות ה' (להינקם מאויביו) יגלה ה' את עיניו להכיר את הגויה יפת התואר, אישה אשר נשמתה קדושה וחושק בה. בנוסף, כתוב וחשקת בה ולא אותה, מילה המרמזת כי לא לאישה אתה חושק אלא למה שבתוכה, הנפש הטהורה.
ג. כהמשך לדבריי הקודמים, שישנם נשמות גרים אשר נשבו ביד סטרא אחרא, אנו יכולים לראות כי כמה גדולי עולם היו גרים כגון: רות המואביה, אבטליון ואונקלוס, אשר התגיירו מעצמם וסילקו את חלק הרע שהיה בתוכם, אך ישנם כאלו שצריכים שתידבק עליהם נשמה טהורה בשביל לסלק את הרע שבתוכם לכן, לעניות דעתי, כשאותם אנשים יצאו למחלמה בשליחות ה', כשבמהלכה תופסים לעצמם נשים ולאור זה שה' מגלה עיניהם ומכוונם לאותם נשים אשר נשמתם קדושה, מעשיהם מועילה בכך שמסלקים את חלק הרע שהיה בקרבם.